תורה תמימה על התורה, דברים כ״ד:י״ג

השב תשיב. אין לי אלא שמשכנו ברשות ב"ד , משכנו שלא ברשות ב"ד מניין, ת"ל השב תשיב – מכל מקום . ב"מ ל"א ב'

השב תשיב. לרבות אפילו כמה פעמים . תמורה ו' א'

תשיב לו. מת הלוה אינו מחזיר ליורשיו, שנאבד השב תשיב לו, לו ולא ליורשיו . ב"מ קי"ג א' ברש"י

כבוא השמש. תנא רב שיזבי קמיה דרבא, עד בוא השמש תשיבנו לו פ' משפטים זו כסות יום, כבוא השמש תשיבנו לו – זו כסות לילה . שם קי"ד ב'

וברכך. מלמד שהוא מצווה לברכך, יכול אם ברכך תהא מבורך ואם לאו לא תהיה מבורך, ת"ל ולך תהיה צדקה ספרי.

ולך תהיה צדקה. א"ר יצחק, מניין לבעל חוב שקונה משכון, שנאמר ולך תהיה צדקה, אם אינו קונה משכון צדקה מניין, אלא מכאן לבע"ח שקונה משכון . ב"מ פ"ב א'

ולך. מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם ואתה מבזבזם, אמר להם, אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר ולך תהיה צדקה . ב"ב י"א א'

לפני ה' אלהיך. מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד ונאמר תהלים פ"ה צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו ספרי.